י', עובד אחזקה וותיק ומוערך, במפעל במרכז הארץ, נדרש במסגרת עבודתו לבצע עבודות אחזקה שונות בבית העסק בו הוא מועסק.

מנהל האחזקה במפעל, הורה לי' לבצע טיפול תקופתי למאורר רב עוצמה אשר היה מצוי ברחבת המפעל. המקום, בו היה מצוי המאורר, היה ללא תאורה מספקת וכאשר ביקש י' להזיז את המאורר ממקומו, נתפסה ידו במדחף, וידו הימנית נחתכה.

למקום התאונה הוזעק צוות מגן דויד אדום אשר פינה את י' לבית החולים, כאשר שם אובחן, כי י' סובל מחתכים באצבעותיו ובכף ידו הימנית. בבית החולים קיבל י' טיפול הכולל תפירה וחבישה של האצבעות הפגועות. נוסף על כך, החל הוא בטיפול אנטיביוטי למניעת זיהומים עתידיים.

חברת הביטוח ומקום העבודה סרבו לפצות את י' בגין נזקיו, לפיכך היה עלינו להגיש תביעה לבית המשפט השלום בגין התאונה ובגין רשלנות בית העסק אשר העסיק את י'.

במהלך בירור מעמיק אותו ערכנו, התברר, כי בניגוד להנחיות ולתקנות, התאורה ברחבה שבה ארעה התאונה לא פעלה וחמור מכך המאוורר עבד לאורך זמן ללא כל כיסוי, כך שהמדחס נותר חשוף.

דוח האירוע אשר ערך קצין הבטיחות מטעמו של בית העסק תמך בממצאים אליהם הגענו במהלך עריכת כתב התביעה.

מומחה רפואי מטעמנו אשר בדק את את י' קבע בחוות דעתו כי בגין התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הצלקת ונכות צמיתה נוספת בשיעור של 12% בגין הקישיון אשר נותר באחת מן האצבעות.

לפיכך, נוכח עמדת חברת הביטוח, ומשלא הסכימה לפצות את י' בגין הזנק אשר נגרם לו הוגשה התביעה באמצעות מיכאל שטרית- משרד עורכי דין לבית המשפט השלום.

בסמוך להגשת התביעה, הכיר הביטוח הלאומי בתאונה של י' כתאונת עבודה, וקבע כי לי' נותרה נכות רפואית בשיעור של 12% וזאת בשונה מקביעתו של המומחה מטעמנו.

כאשר קיבלה חברת הביטוח את כתב התביעה, פנתה אל משרדנו בבקשה להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

במהלך המשא ומתן בין הצדדים, קיבל י' פיצוי נוסף מביטוח לאומי בגין הפגיעה בסך של כ- 140,000 ש"ח.

בשלב הזה, קיבלה חברת הביטוח את הצעתנו, והסכימה לשלם לי' פיצוי כספי בסך של 150,000 ₪. הצדדים הגישו לבית המשפט הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו תפצה חברת הביטוח את י' בסך של 150,000 ₪.