מאת: עו"ד מיכאל שטרית                                                                   

י' יליד 1999, הגיע לביקור בבית חברו, עת ביקש לשוב לביתו התנפל עליו כלב מסוג רועה גרמני. נעץ את שיניו בכתפו ובזרועו הימנית ופצע אותו. הכלב לא היה קשור ומחסום לא היה בפיו.

ממקום הנשיכה פונה י' אל בית החולים. מומחה מטעמו קבע, כי לי' נותרו שתי צלקות מכוערות בכתף ובזרוע הימנית וכי הנכות בגינן היא 10%. עוד קבע המומחה, כי ניתן יהיה לשפר במידת מה את רוחב הצלקת בזרוע בעלות של 7,500 ₪, באמצעות ניתוח פלסטי.  

הנתבעים התכחשו לנזקים ולחוות הדעת מטעמו הרפואית מטעמו של י' והגישו חוות דעת רפואית מטעמם. בחוות הדעת נקבע כי הצלקות מצדיקות מתן נכות של 5%, ואין המדובר בנכות תפקודית אלא בנכות אסטית.

במקרה זה, בו חלוקים היו המומחים מטעם הצדדים, לא נותר לבית המשפט אלא למנות מומחה שלישי מטעם בית המשפט. בחוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט נקבע כי לי' נותרה צלקת בכתף ימין בצד החיצוני בגודל של 1 X 2 ס"מ, צלקת נוספת בזרוע ימין מעל למרפק בצד החיצוני של הזרוע בצורת פרסה בגודל 7 X 2 ס"מ. הצלקות אינן רגישות אך נראות לעין. בהתחשב בכך מומחה בית המשפט קבע כי לי' נותרה נכות של 5% בלבד.

בית המשפט קיבל את גרסתו של י' לפיה יש להטיל על הנתבעים אחריות מלאה למה שאירע לו בשל החזקתם בכלב. הנתבעים החזיקו כלב מסוכן, שחררו אותו בכניסה לביתם בלא שיהיה קשור וללא זמם בפיו והפרו את חובת הזהירות.  מתוך הצעדים שהנתבעים נקטו בכל הפעמים האחרות ניתן ללמוד על מה שצריך היה להיעשות גם הפעם. 

עוד קבע בית המשפט, כי הופרה חובת הזהירות מצד המחזיק בכלב. כפי שעלה מתוך כל הגרסאות המדובר בכלב מסוכן מאוד שננקטים לגביו אמצעי זהירות חריגים המונעים ממנו כל מגע עם זרים, מביאים להכנסתו למכלאה בטרם נכנס אדם אחר לבית ומחייבים בדיקה קפדנית בטרם ניתן לו לאכול ופיו משוחרר מהמחסום. משזו רמת הסיכון נדרשת הקפדה יתרה על אופן פתיחת דלת הבית ווידוא כי לא נכנסים לבית ילדים, חברים ואחרים בטרם מבוצע כל התהליך במיוחד בשלב שבו הכלב אוכל ופיו אינו מצוי במחסום. במקרה זה נכנס התובע לאחר חברו בעת שבאו השניים והיה על המחזיק בכלב לצפות את האפשרות כי ילד הרגיל להיכנס לבית ומגיע לשם ביחד עם חברו ייכנס גם אם התבקש שלא לעשות כן ולנקוט אמצעי זהירות מתאימים מפני תסריט כזה.

כתוצאה מרשלנותו של מחזק הכלב ארעה הנשיכה ואף נגרמו נזקיו של י'. לפיכך קבע בית המשפט, כי על מחזיק הכלב לשלם לי' פיצוי עבור נזק לא ממוני בסכום של 37,000  ₪ וכן פיצוי עבור אבדן זמנם של ההורים, החזר הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרה בסכום של 5,000 ₪.

**הבהרה: אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.